-
1 צווח
צָוַוח, צָוַח(b. h. צָוַח) to cry, shout; to complain. Keth.14b ממזר וצֹווֵחַ one that is called a bastard and brings complaint, opp. שותק. B. Mets.24b והלא עומד וצוֹוֵחַ but does he (the loser) not stand up and cry (which shows that he has not given up the hope of recovery)? נעשה כצווח עלוכ׳ it is like one crying over his house that has fallen in B. Bath. 138a בצָ׳ מעיקרא (or בצֹוֵחַ), בצָ׳ מעיקרו when he cried out (refused the gift) at the start (when it was offered to him). Sot.42b צֹוְחִיןוכ׳ (better צוֹוְ׳) they (the gentile soldiers) shout (before they attack) and stamp; Sifré Deut. 192 צוֹוְחִים; a. fr. Pi. צִוֵּוחַ same. Y.M. Kat. III, 82d top (ref. to דֹּם, Ez. 24:17) מכן שצריך לְצַוֵּוחַ (or לִצְוֹוחַ Kal) from here we learn that ordinarily a mourner must cry out (lament). Bab. ib. 24b מְצַוְּוחִין Ms. M. (v. צָהַב). Tosef.Sabb.VI (VII), 14 המְצַוַּוחַת לתנורוכ׳ a woman that shouts at the stove that the bread may not fall apart (a superstitious practice). Midr. Till. to Ps. 20 מְצוַּחַת; a. fr. Hif. הִצְוִויחַ to cause to shout. Sabb.67b המשתקת … והמַצָוַוחַת לגריסין who tells people around her to be silent, when lentils are cooked, or to shout, when grits are cooked (a superstitious practice; Tosef. l. c. 15 והמציצת, v. צָיַץ). -
2 צוח
צָוַוח, צָוַח(b. h. צָוַח) to cry, shout; to complain. Keth.14b ממזר וצֹווֵחַ one that is called a bastard and brings complaint, opp. שותק. B. Mets.24b והלא עומד וצוֹוֵחַ but does he (the loser) not stand up and cry (which shows that he has not given up the hope of recovery)? נעשה כצווח עלוכ׳ it is like one crying over his house that has fallen in B. Bath. 138a בצָ׳ מעיקרא (or בצֹוֵחַ), בצָ׳ מעיקרו when he cried out (refused the gift) at the start (when it was offered to him). Sot.42b צֹוְחִיןוכ׳ (better צוֹוְ׳) they (the gentile soldiers) shout (before they attack) and stamp; Sifré Deut. 192 צוֹוְחִים; a. fr. Pi. צִוֵּוחַ same. Y.M. Kat. III, 82d top (ref. to דֹּם, Ez. 24:17) מכן שצריך לְצַוֵּוחַ (or לִצְוֹוחַ Kal) from here we learn that ordinarily a mourner must cry out (lament). Bab. ib. 24b מְצַוְּוחִין Ms. M. (v. צָהַב). Tosef.Sabb.VI (VII), 14 המְצַוַּוחַת לתנורוכ׳ a woman that shouts at the stove that the bread may not fall apart (a superstitious practice). Midr. Till. to Ps. 20 מְצוַּחַת; a. fr. Hif. הִצְוִויחַ to cause to shout. Sabb.67b המשתקת … והמַצָוַוחַת לגריסין who tells people around her to be silent, when lentils are cooked, or to shout, when grits are cooked (a superstitious practice; Tosef. l. c. 15 והמציצת, v. צָיַץ). -
3 צָוַוח
צָוַוח, צָוַח(b. h. צָוַח) to cry, shout; to complain. Keth.14b ממזר וצֹווֵחַ one that is called a bastard and brings complaint, opp. שותק. B. Mets.24b והלא עומד וצוֹוֵחַ but does he (the loser) not stand up and cry (which shows that he has not given up the hope of recovery)? נעשה כצווח עלוכ׳ it is like one crying over his house that has fallen in B. Bath. 138a בצָ׳ מעיקרא (or בצֹוֵחַ), בצָ׳ מעיקרו when he cried out (refused the gift) at the start (when it was offered to him). Sot.42b צֹוְחִיןוכ׳ (better צוֹוְ׳) they (the gentile soldiers) shout (before they attack) and stamp; Sifré Deut. 192 צוֹוְחִים; a. fr. Pi. צִוֵּוחַ same. Y.M. Kat. III, 82d top (ref. to דֹּם, Ez. 24:17) מכן שצריך לְצַוֵּוחַ (or לִצְוֹוחַ Kal) from here we learn that ordinarily a mourner must cry out (lament). Bab. ib. 24b מְצַוְּוחִין Ms. M. (v. צָהַב). Tosef.Sabb.VI (VII), 14 המְצַוַּוחַת לתנורוכ׳ a woman that shouts at the stove that the bread may not fall apart (a superstitious practice). Midr. Till. to Ps. 20 מְצוַּחַת; a. fr. Hif. הִצְוִויחַ to cause to shout. Sabb.67b המשתקת … והמַצָוַוחַת לגריסין who tells people around her to be silent, when lentils are cooked, or to shout, when grits are cooked (a superstitious practice; Tosef. l. c. 15 והמציצת, v. צָיַץ). -
4 צָוַח
צָוַוח, צָוַח(b. h. צָוַח) to cry, shout; to complain. Keth.14b ממזר וצֹווֵחַ one that is called a bastard and brings complaint, opp. שותק. B. Mets.24b והלא עומד וצוֹוֵחַ but does he (the loser) not stand up and cry (which shows that he has not given up the hope of recovery)? נעשה כצווח עלוכ׳ it is like one crying over his house that has fallen in B. Bath. 138a בצָ׳ מעיקרא (or בצֹוֵחַ), בצָ׳ מעיקרו when he cried out (refused the gift) at the start (when it was offered to him). Sot.42b צֹוְחִיןוכ׳ (better צוֹוְ׳) they (the gentile soldiers) shout (before they attack) and stamp; Sifré Deut. 192 צוֹוְחִים; a. fr. Pi. צִוֵּוחַ same. Y.M. Kat. III, 82d top (ref. to דֹּם, Ez. 24:17) מכן שצריך לְצַוֵּוחַ (or לִצְוֹוחַ Kal) from here we learn that ordinarily a mourner must cry out (lament). Bab. ib. 24b מְצַוְּוחִין Ms. M. (v. צָהַב). Tosef.Sabb.VI (VII), 14 המְצַוַּוחַת לתנורוכ׳ a woman that shouts at the stove that the bread may not fall apart (a superstitious practice). Midr. Till. to Ps. 20 מְצוַּחַת; a. fr. Hif. הִצְוִויחַ to cause to shout. Sabb.67b המשתקת … והמַצָוַוחַת לגריסין who tells people around her to be silent, when lentils are cooked, or to shout, when grits are cooked (a superstitious practice; Tosef. l. c. 15 והמציצת, v. צָיַץ).
См. также в других словарях:
יבשה ידו — שותק, התאבן {{}} … אוצר עברית
אילם — דומם, אינו מדבר, אינו יכול לדבר, בעל מום בדיבור, שותק, שתקנ … אוצר עברית
אלם — 1 v. להיעשות אילם, לאבד את כושר הדיבור; להיות כאילם, להשתתק, להחריש, להפסיק לדבר, לדמו 2 v. לעשות אלומות, לצרור, לכרוך, לקשור, לאגד, לחבר, לעשות חבילות; להשתיק, לעשות לאיל 3 {{}}C 4 אילמות, דוממות, דומיה, אי דיבור, אי יכולת לדבר, מום בדיבור,… … אוצר עברית
דומם — 1 adv. בדומייה, בדממה, חרישית, בשקט, בשתיקה, במרגוע, בשלווה, ללא צליל, ללא אומ 2 v. להשתיק, להשקיט, להחריש, להסות; לעצור, להפסיק תנועה, לכבות, להשבית, להדמים, לעשות לדומ 3 חפץ, אביזר, פריט, אובייקט, חומר שאינו חי ואינו צומח; שקט, רגוע, שותק,… … אוצר עברית
דמו קפא בעורקיו — נחרד, שותק, פחד עד אימה {{}} … אוצר עברית
מוכה אלם — לא יכול לדבר, שותק, דומם {{}} … אוצר עברית
מחריש — adj. גורם חירשות, הופך לחירש, מרעיש, קולני, צעקני, רועם, צועק; נאלם, שותק, משתתק, שקט, ממלא פיו מי … אוצר עברית
משמים — adj. משעמם, לא מעניין, מטיל שיעמום, סתמי, חסר עניין, חסר גיוון, חסר ברק, מעייף, מרפה את החושים, גורם לאדישות, שומם, ריק, חרישי, שותק, שתקנ … אוצר עברית
נאלם — adj. שותק, מחריש, שוקט, דומם, שאינו משמיע קול; מוכה אלם, המום, נדה … אוצר עברית
נטרל — 1 v. לעשות לנייטרלי, לסתור, לבטל השפעה שלילית, לשתק, להוציא מכלל פעולה, לעשות ללא ממולכ 2 v. נעשה נייטרלי, נסתר, בוטלה השפעתו השלילית, שותק, הוצא מכלל פעולה, נעשה לא ממולכ … אוצר עברית
רגוע — adj. שלו, שקט, שותק, מיושב בדעתו, מפויס, אחרי מנוחה, שהחליף כוח, רענ … אוצר עברית
