-
1 перебраниваться
-
2 повздорить
להתקוטטלריב -
3 поругаться
להתקוטטריב -
4 цапаться
להתקוטטלריב -
5 цапнуться
להתקוטטלריב -
6 драться
дратьсяהִתקוֹטֵט [לְהִתקוֹטֵט, מִ-, יִ-]; הִתכַּתֵש [לְהִתכַּתֵש, מִ-, יִ-]* * *להאבקלהשתתף בתיגרה מבולבל להתחבט להתנגח להתקוטט להתכתש -
7 поспорить
поспоритьהִתדַייֵן, הִידַייֵן [לְהִתדַייֵן, מִ-, יִ-] ; הִתנַגֵחַ [לְהִתנַגֵחַ, מִ-, יִ-] (בּ-) ; הִתווַכֵּחַ [לְהִתווַכֵּחַ, מִ-* * *להוכיחלהלחם להסתכסך להתדיין להתווכח להתנצח להתעסק להתפלמס להתקוטט להתריס -
8 поссориться
поссоритьсяרָב [לָרִיב, רָב, יָרִיב] ; צָהַב [לִצהוֹב, צוֹהֵב, יִצהַב]* * *להלחםלהסתכסך להתקוטט -
9 препираться
להוכיחלהתדיין להתווכח להתנצח להתפלמס להתקוטט להתריס לריב -
10 ругаться
לגדףלגדר להתקוטט לקלל נזיפה קללה לריב -
11 скандалить
להרעישלהתקוטט -
12 спорить
споритьהִתדַייֵן, הִידַייֵן [לְהִתדַייֵן, מִ-, יִ-] ; הִתנַגֵחַ [לְהִתנַגֵחַ, מִ-, יִ-] (בּ-) ; הִתווַכֵּחַ [לְהִתווַכֵּחַ, מִ-* * *להלחםלהסתכסך להתדיין להתווכח להתנצח להתעסק להתקוטט להתריס -
13 ссориться
ссоритьсяרָב [לָרִיב, רָב, יָרִיב] ; צָהַב [לִצהוֹב, צוֹהֵב, יִצהַב]* * *להלחםלהסתכסך להתקוטט
См. также в других словарях:
מרבה להתקוטט — מעורר מהומות, מחרחר ריב … אוצר עברית
אבק — 1 v. להילחם, להתגושש, לנהל מאבק, לנהל קרב, להתאגרף, להשתתף בהיאבקות, להתקוטט, להתנצ 2 v. להילחם, להתגושש, לנהל מאבק, לנהל קרב, לנהל מלחמה, להשתתף בהיאבקות, להתקוטט, להתנצ 3 v. להפרות פרח באבקה, להעביר אבקה מפרח לפר 4 v. לפזר אבקה, לזרות, לפדר;… … אוצר עברית
כתש — 1 v. להתרסק, להיגרס, להיטחן, להימעך, להישחק, להיכתת; להיחבט, להירמס, להימחץ, להיהר 2 v. לריב, להתקוטט, להיכנס לתגרה, להיקלע להתכתשות, להיאבק, להילחם, להתגושש, ללכת מכו 3 v. לרסק, לגרוס, לטחון, לפורר, למעוך, לשחוק, לכתות; לחבוט, להכות, לדוש, לרוצץ … אוצר עברית
להשתתף בתגרה — להתכתש, ללכת מכות, להתקוטט … אוצר עברית
מעורר מהומות — מרבה להתקוטט, יוצר בלגן גדול {{}} … אוצר עברית
נצח — 1 v. הוכרע, הוכנע, גברו עליו, הובס, נחל מפלה, נכשל, הפסיד, יצא כשידו על התחתונה, מוגר, הודב 2 v. לגבור, להכריע, להכניע, להביס, למגר; לזכו 3 v. להיות מנוצח, להיכנע, להיות מוכרע, ליפול, לנחול תבוסה, לנחול מפלה, להפסיד, להיכש 4 v. להקים מפעל הנצחה,… … אוצר עברית
רב — 1 adj. הרבה, גדול במספר, גדול בשטחו, נרחב, ארוך; חזק, כוחני, עז; בעל הרבה , מרובה, שופ 2 adv. די, מספיק, מספק, עד כאן, משביע רצון, מידה מספקת, שיעור מספיק, די והות 3 v. הוגדל מספרו, הועלתה כמותו, הופרה, נעשה רב במספר, הוגדל מספר צאצאיו; הורח 4 v … אוצר עברית