זילא

זִילָא 1) part. f. of זוּל; 2) m. = זִילוּתָא; low valuation.Pl. זִילֵי. B. Mets.52b, v. זְלַל.

מִילְתָא, מִלְּתָאf. = מִילָּא II, word; thing, affair Targ. Prov. 25:15. Targ. Y. Num. 31:8 מ׳ דקוסמין (not מִלְתָּא) some sorcery; a. fr.Bets.38a דאימא מ׳ דתתקבל that I may gay something acceptable.Gitt.23a לאו מ׳ היא דאמריוכ׳ what I said that …, was nothing (was not correct).Tem.4b, a. fr. כל מ׳ דאמרוכ׳ anything that the Law says not to do, if done, v. חֲנִי. Shebu.34b, a. fr. כל מ׳ דלא רמיאוכ׳ a thing in which one has no interest, is not noticed exactly. Ab. Zar.18a זילא בי מ׳וכ׳ it is something disgraceful to me that B. Mets. 114b; Taan.21b, v. דָּחִיק Sabb.81b אמדה איהי מ׳ she spoke a word (magic spell). Gitt.30a, v. אֲקַן. Ab. Zar.66b; a. e. ריחא מ׳ היא the flavor (of a forbidden thing) is something substantial (fit to affect ritually the substance receiving it). Gitt.52b מ׳ בעלמאוכ׳ it is merely a favor he does the court; a. v. fr.מנא הא מ׳ = מנהני מילי, v. מְילָּא II. Ḥull.10b; a. fr.Esp. עביד מ׳ (euphem., sub. דאסיותא) to let blood; to be bled. Taan.21b כי הוה עביד מ׳ when he (the surgeon) bled a person. Ḥull.111a ביומא דעביד מ׳ on the day he was bled (Rashi: ביומא דמ׳). Sabb.129a sq.; a. e.Pl. מִילָּתָא, v. מִילָּא II.

מִילְתָא, מִלְּתָאf. = מִילָּא II, word; thing, affair Targ. Prov. 25:15. Targ. Y. Num. 31:8 מ׳ דקוסמין (not מִלְתָּא) some sorcery; a. fr.Bets.38a דאימא מ׳ דתתקבל that I may gay something acceptable.Gitt.23a לאו מ׳ היא דאמריוכ׳ what I said that …, was nothing (was not correct).Tem.4b, a. fr. כל מ׳ דאמרוכ׳ anything that the Law says not to do, if done, v. חֲנִי. Shebu.34b, a. fr. כל מ׳ דלא רמיאוכ׳ a thing in which one has no interest, is not noticed exactly. Ab. Zar.18a זילא בי מ׳וכ׳ it is something disgraceful to me that B. Mets. 114b; Taan.21b, v. דָּחִיק Sabb.81b אמדה איהי מ׳ she spoke a word (magic spell). Gitt.30a, v. אֲקַן. Ab. Zar.66b; a. e. ריחא מ׳ היא the flavor (of a forbidden thing) is something substantial (fit to affect ritually the substance receiving it). Gitt.52b מ׳ בעלמאוכ׳ it is merely a favor he does the court; a. v. fr.מנא הא מ׳ = מנהני מילי, v. מְילָּא II. Ḥull.10b; a. fr.Esp. עביד מ׳ (euphem., sub. דאסיותא) to let blood; to be bled. Taan.21b כי הוה עביד מ׳ when he (the surgeon) bled a person. Ḥull.111a ביומא דעביד מ׳ on the day he was bled (Rashi: ביומא דמ׳). Sabb.129a sq.; a. e.Pl. מִילָּתָא, v. מִילָּא II.

מִילְתָא, מִלְּתָאf. = מִילָּא II, word; thing, affair Targ. Prov. 25:15. Targ. Y. Num. 31:8 מ׳ דקוסמין (not מִלְתָּא) some sorcery; a. fr.Bets.38a דאימא מ׳ דתתקבל that I may gay something acceptable.Gitt.23a לאו מ׳ היא דאמריוכ׳ what I said that …, was nothing (was not correct).Tem.4b, a. fr. כל מ׳ דאמרוכ׳ anything that the Law says not to do, if done, v. חֲנִי. Shebu.34b, a. fr. כל מ׳ דלא רמיאוכ׳ a thing in which one has no interest, is not noticed exactly. Ab. Zar.18a זילא בי מ׳וכ׳ it is something disgraceful to me that B. Mets. 114b; Taan.21b, v. דָּחִיק Sabb.81b אמדה איהי מ׳ she spoke a word (magic spell). Gitt.30a, v. אֲקַן. Ab. Zar.66b; a. e. ריחא מ׳ היא the flavor (of a forbidden thing) is something substantial (fit to affect ritually the substance receiving it). Gitt.52b מ׳ בעלמאוכ׳ it is merely a favor he does the court; a. v. fr.מנא הא מ׳ = מנהני מילי, v. מְילָּא II. Ḥull.10b; a. fr.Esp. עביד מ׳ (euphem., sub. דאסיותא) to let blood; to be bled. Taan.21b כי הוה עביד מ׳ when he (the surgeon) bled a person. Ḥull.111a ביומא דעביד מ׳ on the day he was bled (Rashi: ביומא דמ׳). Sabb.129a sq.; a. e.Pl. מִילָּתָא, v. מִילָּא II.

מִילְתָא, מִלְּתָאf. = מִילָּא II, word; thing, affair Targ. Prov. 25:15. Targ. Y. Num. 31:8 מ׳ דקוסמין (not מִלְתָּא) some sorcery; a. fr.Bets.38a דאימא מ׳ דתתקבל that I may gay something acceptable.Gitt.23a לאו מ׳ היא דאמריוכ׳ what I said that …, was nothing (was not correct).Tem.4b, a. fr. כל מ׳ דאמרוכ׳ anything that the Law says not to do, if done, v. חֲנִי. Shebu.34b, a. fr. כל מ׳ דלא רמיאוכ׳ a thing in which one has no interest, is not noticed exactly. Ab. Zar.18a זילא בי מ׳וכ׳ it is something disgraceful to me that B. Mets. 114b; Taan.21b, v. דָּחִיק Sabb.81b אמדה איהי מ׳ she spoke a word (magic spell). Gitt.30a, v. אֲקַן. Ab. Zar.66b; a. e. ריחא מ׳ היא the flavor (of a forbidden thing) is something substantial (fit to affect ritually the substance receiving it). Gitt.52b מ׳ בעלמאוכ׳ it is merely a favor he does the court; a. v. fr.מנא הא מ׳ = מנהני מילי, v. מְילָּא II. Ḥull.10b; a. fr.Esp. עביד מ׳ (euphem., sub. דאסיותא) to let blood; to be bled. Taan.21b כי הוה עביד מ׳ when he (the surgeon) bled a person. Ḥull.111a ביומא דעביד מ׳ on the day he was bled (Rashi: ביומא דמ׳). Sabb.129a sq.; a. e.Pl. מִילָּתָא, v. מִילָּא II.

שְׁבַחI ch. sam( Hithpa. הִשְׁתַּבֵּחַ get bright), 1) to improve, rise in value; to make profit. B. Bath. 140a ברשות יורשין שְׁבוּחַ they rose in value while in the possession of the heirs (and the benefit ought to be theirs). B. Kam.98a, v. נִסְבָּא II; a. e. 2) to praise. Part. pass. שְׁבִיחַ; f. שְׁבִיחָא praiseworthy. Gitt.80b ש׳ להו מילתא it is a matter of praise (an honor) to them (to mention the governors name in a document), opp. זילא. 3) to spread, germinate, v. שְׁוַוח I. Pa. שַׁבַּח to praise, sing. Targ. Ex. 15:1. Targ. Ps. 4:1 לשַׁבָּחָא (h. text למנצח); a. fr.Targ. Y. II Ex. 34:29; Targ. Ps. 149:4, v. שַׁבְהַר.Part. pass. מְשַׁבַּח; f. מְשַׁבַּחְתָּא; pl. מְשַׁבְּחַיָּיא, מְשַׁבְּחַן. Ib. 113:3. Targ. Ez. 26:17. Targ. Y. Ex. 15:10 מיא ממשבחייא, read: במיא מְשַׁבְּ׳ (h. text אדירים).Lam. R. to III, 9 בכל … סליק ש׳ ונחתוכ׳ every Friday he went up (to Jerusalem), prayed (in the Temple), and went home and lighted the candles; Y.Maas. Sh. V, 57a top שבת (corr. acc.). Snh.42a אַשְׁבּוּחֵי מְשַׁבַּח נפשיה (or מַשְׁבַּח) does he proclaim his own praise? Meg.25b האי … שרי לשַׁבּוּחֵיה ומאן דשֵׁבְּחֵיהוכ׳ it is permitted to praise him whose reputation is good, and blessings rest upon the head of him who praises him. Af. אַשְׁבַּח same. Snh. l. c., v. supra. Ithpa. אִשְׁתַּבַּח 1) to be praised, sung. Targ. Ps. 78:63; a. e. 2) to praise ones self. Targ. Jer. 4:2. Ib. 49:4; a. fr.Meg.11b (ref. to Ezra 1:2) אִשְׁתַּבּוּחֵי … מִשְׁתַּבַּח בנפשיה it is he (Cyrus) only who thus glorifies himself (as the ruler of all empires). Ber.6a, v. שְׁבָחָא; a. e. 3) to speak with pride of, commend. Ab. Zar.4a משתבח להו … ברב ספראוכ׳ R. A. recommended RabSafra to the heretics (saying) that he is a great man. Ber.38a (read:) מִשְׁתַּבְּחִין ליה רבנן בברוכ׳ (Ms. M. משבחין, v. Rabb. D. S. a. l. note) the Rabbis recommended the son of Rab Zabid … (saying) that he is a great man Pes.50b אישתבוחי משתבח בה קרא the Scripture commends her for it. Nidd.14b; a. e.

שְׁבַחI ch. sam( Hithpa. הִשְׁתַּבֵּחַ get bright), 1) to improve, rise in value; to make profit. B. Bath. 140a ברשות יורשין שְׁבוּחַ they rose in value while in the possession of the heirs (and the benefit ought to be theirs). B. Kam.98a, v. נִסְבָּא II; a. e. 2) to praise. Part. pass. שְׁבִיחַ; f. שְׁבִיחָא praiseworthy. Gitt.80b ש׳ להו מילתא it is a matter of praise (an honor) to them (to mention the governors name in a document), opp. זילא. 3) to spread, germinate, v. שְׁוַוח I. Pa. שַׁבַּח to praise, sing. Targ. Ex. 15:1. Targ. Ps. 4:1 לשַׁבָּחָא (h. text למנצח); a. fr.Targ. Y. II Ex. 34:29; Targ. Ps. 149:4, v. שַׁבְהַר.Part. pass. מְשַׁבַּח; f. מְשַׁבַּחְתָּא; pl. מְשַׁבְּחַיָּיא, מְשַׁבְּחַן. Ib. 113:3. Targ. Ez. 26:17. Targ. Y. Ex. 15:10 מיא ממשבחייא, read: במיא מְשַׁבְּ׳ (h. text אדירים).Lam. R. to III, 9 בכל … סליק ש׳ ונחתוכ׳ every Friday he went up (to Jerusalem), prayed (in the Temple), and went home and lighted the candles; Y.Maas. Sh. V, 57a top שבת (corr. acc.). Snh.42a אַשְׁבּוּחֵי מְשַׁבַּח נפשיה (or מַשְׁבַּח) does he proclaim his own praise? Meg.25b האי … שרי לשַׁבּוּחֵיה ומאן דשֵׁבְּחֵיהוכ׳ it is permitted to praise him whose reputation is good, and blessings rest upon the head of him who praises him. Af. אַשְׁבַּח same. Snh. l. c., v. supra. Ithpa. אִשְׁתַּבַּח 1) to be praised, sung. Targ. Ps. 78:63; a. e. 2) to praise ones self. Targ. Jer. 4:2. Ib. 49:4; a. fr.Meg.11b (ref. to Ezra 1:2) אִשְׁתַּבּוּחֵי … מִשְׁתַּבַּח בנפשיה it is he (Cyrus) only who thus glorifies himself (as the ruler of all empires). Ber.6a, v. שְׁבָחָא; a. e. 3) to speak with pride of, commend. Ab. Zar.4a משתבח להו … ברב ספראוכ׳ R. A. recommended RabSafra to the heretics (saying) that he is a great man. Ber.38a (read:) מִשְׁתַּבְּחִין ליה רבנן בברוכ׳ (Ms. M. משבחין, v. Rabb. D. S. a. l. note) the Rabbis recommended the son of Rab Zabid … (saying) that he is a great man Pes.50b אישתבוחי משתבח בה קרא the Scripture commends her for it. Nidd.14b; a. e.