ושבקיה

שְׁבַק(corresp. to h. עָזַב) 1) to leave, let go; to forsake, abandon; to leave behind; to bequeath. Targ. Jer. 51:9. Targ. Ex. 23:5. Targ. Jud. 16:26 (h. text הניחה); a. v. fr.Part. pass. שְׁבִיק; f. שְׁבִיקָא, שְׁבִיקְתָּא; pl. שְׁבִיקִין; שְׁבִיקָתָא, שְׁבִיקָן. Targ. Jer. 51:5 (h. text אלמן). Targ. Ez. 36:4. Ib. 41:9; 11 (h. text מֻנָּח); a. fr.Y.Nidd.II, end, 50b אמר שוֹבְקְתֵיה לצפרא he said (to the woman), leave, it (with me) for the morning. Sabb.32a שַׁבְקֵיהוכ׳ v. רַוְיָא. Yoma 12a למִישְׁבַּק, v. אוּשְׁפִּיזָא. Arakh.22a מי שַׁבְקִינָן מזוניוכ׳ shall we leave the alimony (which the widow receives out of the estate, as long as her dowry is not satisfied) unguarded? Ib. מי שבקינן ליה do we allow him (to take interest)? B. Bath. 125a לאו הני מעות ש׳ אבוהון it is not these coins that their father left them (when he died). Gitt.37b, a. fr. (לא שבק) לא שָׁבֵיק (אינש)וכ׳, v. הֶיתֵּרָא. Bekh.24a במקום דידה לא שַׁבְקָה דידהוכ׳ when the dam has her own child, she will not neglect her own and give suck to a strange animal. B. Mets.92a לא ש׳ איסי חייוכ׳ Isi would let no man live, i. e. with such a law humanity could not exist; B. Kam.91b א״כ לא שַׁבְקַת חייוכ׳ if this were the law, thou wouldst let no creature exist; a. fr. 2) to remit, pardon, forgive. Targ. Gen. 18:24. Targ. Num. 14:19; a. fr.Lev. R. s. 5, end יאי … דשָׁבֵיק לחוביןוכ׳ it is becoming the great God to remit great sins; a. e.Part. pass. as ab. Ib. הא שרי לך והא שביק לך this is remitted to thee, and this is forgiven thee; a. e. 3) to let go, send away, divorce. Gen. R. s. 17 שְׁבוֹקָא ההיא אנתתא מינךוכ׳ send that woman away, for she does thee no honor; ib. שַׁבְקָהּ להדאוכ׳ send that bad woman away; ib. לית בידי מה אֶשְׁבּוֹק לה I have not the means to divorce I her (to give her her dowry); ib. לית בי מה אשבוק לה; Lev. ‘R. s. 34 לית בי מִשְׁבַּק לה; (Yalk. Is. 352 לית לי ממרקא לה, v. מְרַק); Y.Keth.XI, 34b bot. שיבקה דליתוכ׳ (read: שוֹבְקָהּ or שבְּקָהּ Pa.) send her away ; a. e. Pa. שַׁבֵּק, Af. אַשְׁבֵּיק same, to divorce. Gen. R. l. c. אנן יהבינן לה פורנא ושַׁבַּק יתה מינך (not ושבקית) we shall give her her dowry, and divorce thou her. Ib. ושַׁבַּקְתָּהּ מיניה (some ed. וש׳ יתה) and he divorced her; Lev. R. l. c. ושבקיה (corr. acc.); Y. Keth. l. c.; Yalk. Lev. 665. Y.Keth.VI, beg.30c הן דמַשְׁבֵּיקוכ׳ he who divorces his wife and does not pay off, v. מְרַק. Ithpa. אִשְׁתַּבַּק, Ithpe. אִשְׁתְּבִיק 1) to be let alone, be allowed. Koh. R. to V, 11 אוף למידמוך לית אנן מִישְׁתַּבְּקִין we are not even allowed to sleep. 2) to be remitted; to be forgiven. Targ. Gen. 4:7. Targ. Lev. 4:20; a. fr. 3) to be divorced. Cant. R. to I, 4 בעיין למִשְׁתַּבְּקָא דין מדין they wanted to be divorced from each other. 4) to be forsaken, abandoned. Targ. Jer. 49:11 תשתבקון (ed. Wil. תשבקתון, corr. acc.). Ib. 25. Targ. Is. 17:9; a. e.

שְׁבַק(corresp. to h. עָזַב) 1) to leave, let go; to forsake, abandon; to leave behind; to bequeath. Targ. Jer. 51:9. Targ. Ex. 23:5. Targ. Jud. 16:26 (h. text הניחה); a. v. fr.Part. pass. שְׁבִיק; f. שְׁבִיקָא, שְׁבִיקְתָּא; pl. שְׁבִיקִין; שְׁבִיקָתָא, שְׁבִיקָן. Targ. Jer. 51:5 (h. text אלמן). Targ. Ez. 36:4. Ib. 41:9; 11 (h. text מֻנָּח); a. fr.Y.Nidd.II, end, 50b אמר שוֹבְקְתֵיה לצפרא he said (to the woman), leave, it (with me) for the morning. Sabb.32a שַׁבְקֵיהוכ׳ v. רַוְיָא. Yoma 12a למִישְׁבַּק, v. אוּשְׁפִּיזָא. Arakh.22a מי שַׁבְקִינָן מזוניוכ׳ shall we leave the alimony (which the widow receives out of the estate, as long as her dowry is not satisfied) unguarded? Ib. מי שבקינן ליה do we allow him (to take interest)? B. Bath. 125a לאו הני מעות ש׳ אבוהון it is not these coins that their father left them (when he died). Gitt.37b, a. fr. (לא שבק) לא שָׁבֵיק (אינש)וכ׳, v. הֶיתֵּרָא. Bekh.24a במקום דידה לא שַׁבְקָה דידהוכ׳ when the dam has her own child, she will not neglect her own and give suck to a strange animal. B. Mets.92a לא ש׳ איסי חייוכ׳ Isi would let no man live, i. e. with such a law humanity could not exist; B. Kam.91b א״כ לא שַׁבְקַת חייוכ׳ if this were the law, thou wouldst let no creature exist; a. fr. 2) to remit, pardon, forgive. Targ. Gen. 18:24. Targ. Num. 14:19; a. fr.Lev. R. s. 5, end יאי … דשָׁבֵיק לחוביןוכ׳ it is becoming the great God to remit great sins; a. e.Part. pass. as ab. Ib. הא שרי לך והא שביק לך this is remitted to thee, and this is forgiven thee; a. e. 3) to let go, send away, divorce. Gen. R. s. 17 שְׁבוֹקָא ההיא אנתתא מינךוכ׳ send that woman away, for she does thee no honor; ib. שַׁבְקָהּ להדאוכ׳ send that bad woman away; ib. לית בידי מה אֶשְׁבּוֹק לה I have not the means to divorce I her (to give her her dowry); ib. לית בי מה אשבוק לה; Lev. ‘R. s. 34 לית בי מִשְׁבַּק לה; (Yalk. Is. 352 לית לי ממרקא לה, v. מְרַק); Y.Keth.XI, 34b bot. שיבקה דליתוכ׳ (read: שוֹבְקָהּ or שבְּקָהּ Pa.) send her away ; a. e. Pa. שַׁבֵּק, Af. אַשְׁבֵּיק same, to divorce. Gen. R. l. c. אנן יהבינן לה פורנא ושַׁבַּק יתה מינך (not ושבקית) we shall give her her dowry, and divorce thou her. Ib. ושַׁבַּקְתָּהּ מיניה (some ed. וש׳ יתה) and he divorced her; Lev. R. l. c. ושבקיה (corr. acc.); Y. Keth. l. c.; Yalk. Lev. 665. Y.Keth.VI, beg.30c הן דמַשְׁבֵּיקוכ׳ he who divorces his wife and does not pay off, v. מְרַק. Ithpa. אִשְׁתַּבַּק, Ithpe. אִשְׁתְּבִיק 1) to be let alone, be allowed. Koh. R. to V, 11 אוף למידמוך לית אנן מִישְׁתַּבְּקִין we are not even allowed to sleep. 2) to be remitted; to be forgiven. Targ. Gen. 4:7. Targ. Lev. 4:20; a. fr. 3) to be divorced. Cant. R. to I, 4 בעיין למִשְׁתַּבְּקָא דין מדין they wanted to be divorced from each other. 4) to be forsaken, abandoned. Targ. Jer. 49:11 תשתבקון (ed. Wil. תשבקתון, corr. acc.). Ib. 25. Targ. Is. 17:9; a. e.