יצת

יָצַת
A(qal): 1. зажигать, подпаливать;
2. сжигать, выжигать.
B(ni): 1. разжигаться, воспламеняться;
2. быть сожженным, сгорать.
E(hi): поджигать, зажигать, подпаливать, воспламенять.

יָצַת(b. h., cmp. יָצָא) (to break through, spread, to kindle. Hif. הִצִּית to kindle, cause to spread. Yoma VI, 7 (67b) משיַצִּית האור ברובן ed. from the time that he (the officiating priest) causes the fire to spread over the major portion of them; (Ms. M. משתַּצִּית את האור from the time that thou (whoever it may be) causest ; Ms. M. 2 משתִּיצַּת האור (Kal, אור fem.) that the fire seizes ; Y. ed. משיִצַּת; Ms. L. משיוּצַת ( Hof.) when fire has been set; v. Rabb. D. S. a. l. note). Ib. 68b המַצִּית את האור he who kindles (stirs) the fire, contrad. to השורף who attends to the burning of the pieces. Men.26b משתצית בו את האור (Ms. M. משיצית האור, Ms. R. 1 משתיצת); Sot.15a משתיצת האור. Men. l. c. bot. לא משכחת לה שתצית האורוכ׳ (Ms. R. 1 שתיצת; Ms. M. שיצית, v. Rabb. D. S. a. l. note) it is impossible that the fire should have seized the major portion of it (at sunset). Tam.II, 4 שהיו מַצִּיתִיןוכ׳ where they set the kindling wood on fire, v. אֲלִיתָא. Ab. Zar.38a, v. אַגָּם. Y.B. Kam.II, 3a במַצִּית את האורוכ׳ setting fire to each ear of corn separately. Bab. ib. 22b בשה׳ בגופווכ׳ when he set fire to the body of the slave; a. fr. Hof. הוּצַת to be set to, to be made to spread. Yoma l. c., v. supra.Part. מוּצַת. B. Mets.59a (ref. to Gen. 38:25) א״ת מוצאת אלא מוּצַת Ar. s. v. א״ת (= מוצתת, missing in ed. a. Mss.; cmp. Gen. R. s. 85 a. ‘Rashi a. l. מוצת קרי) read not, ‘she was carried out, but ‘she was about to be burnt. Num. R. s. 12 (expl. זהב מופז, 1 Kings 10:18) דומה לגפרית מוּצֶתֶת באש it looks like sulphur when fire is set to it; Cant. R. to III, 10 מוצצת (corr. acc.).